לפעמים הצלחה וכישלון זה עניין של נקודת מבט. את מוסר ההשכל הזה למדתי מאלון, שהגיע אליי לסדרת טיפולים.
אלון הגיע אליי בהמלצה של חברה פיזיותרפיסטית שטיפלה בו במשך זמן מה. כשהגיע, סבל מכאבים בכתף ובצוואר שליוו אותו במשך שנים. לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל תמיד תמיד שם.
כאשר מגיע אלי מטופל חדש, אני משתדל להשקיע זמן משמעותי בשיחת ההיכרות הראשונית כדי להבין לנסות ולהבין מי עומד מולי. אלון הוא כבן 45, עובד בעבודה משרדית, בעל משקל עודף ולא נפלתי מהרגליים כאשר סיפר לי שהוא ופעילות גופנית לא חולקים יחד זוגיות מאושרת. למעשה, הוא מעולם לא באמת ניסה, ובטח שלא התמיד. הדבר הזה ניכר עליו, כאשר משהו ביציבה, בעמידה שלו, באנרגיה שלו, שידר חולשה ורפיון.
רצה הגורל, ובאותה התקופה המניות הספורטיביות שלי היו בעלייה, כאשר התחלתי לעשות פילאטיס באופן קבוע, וראיתי את ההשפעה העצומה שיש לזה על החיים שלי, וכמובן שדאגתי לספר לו על כך. לאחר שהנושא עלה כמה פעמים במהלך הטיפולים הראשונים, אלון הגיע לטיפול השלישי והכריז בגאווה כי אתמול היה בפעם הראשונה בסטודיו. את הניצוץ שהיה לו בעיניים היה קשה לפספס. המשכנו את המפגשים, והרומן ביננו נמשך קצת יותר מחודשיים. משבוע לשבוע אפשר היה לראות איך החיוניות של אלון עולה והמשקל יורד. זה השלב שבו אני אמור לספר לכם שכל הכאבים של אלון נעלמו, הוא עזב את העבודה והפך לרץ מרתון מקצועי, אבל לא זה מה שקרה. למעשה, מבחינת הכאב שלו, הסיבה שבגללה הגיע, לא עשינו התקדמות. בכלל.
לאחר 7 טיפולים, ומאחר ולא הצלחנו להביא לשיפור ברמת הכאב, החלטנו להיפרד איש איש לדרכו. בסוף המפגש האחרון, אמרתי לו ששמחתי מאד להכיר אותו ושקיוויתי לעזור לו יותר עם הכאב. את מה שהוא אמר לי אני בחיים לא אשכח: אתה גרמת לי להזיז את עצמי, וזה דבר שאף אחד אחר לא הצליח לעשות. תודה.
במשפט אחד הוא הצליח לשנות את כל מה שהרגשתי וחשבתי על התהליך שעברנו, ועזר לי לחדד עוד ניואנס בתפקיד שלי בעולם הטיפול. יש הרבה הבדלים בתפיסה בין עולם הרפואה המשלימה והמערבית, אבל מבחינתי זאת התמצית: לקחת אחריות על החיים שלנו. בסוף לא משנה לאיזה מטפל גדול ומהולל נלך, האחריות היא עלינו. וזה משהו שאלון עשה ביג טיים. אם אנחנו רוצים שיהיה לנו טוב אנחנו צריכים לקחת חלק אקטיבי בתהליך הזה. תזונה, הפסקת עישון, ספורט, החלפת עבודה, מדיטציה, ווטבר. תקראו לזה איך שתרצו.
היום, אני משתדל ליישם בראש ובראשונה את הכלל הזה בעצמי, וכמובן להזכיר את זה לכל מטופל שאני פוגש. כי אנחנו נפגשים מקסימום שעה בשבוע, וזה המון. אבל יש עוד המון שעות אחרות בשבוע, וזה יכול להיות שווה הרבה יותר.